מילון הקרקעות הגדול בהחלט:

אדמת מנהל – קרקעות אשר נמצאות בבעלות "מנהל מקרקעי ישראל", שמנוהלת על ידי המדינה. גוף זה אחראי על הסדר תשלומי החכירה. האדם הרוכש קרקע זו, למעשה חוכר אותה מידי המדינה למשך תקופה המעוגנת בחוזה החכירה, אך הקרקע נשארת תחת בעלותה של המדינה. כפועל יוצא, רכישת קרקע המוגדרת כ"אדמת מנהל" נחשבת לכדאית פחות, ולכן רוב המשקיעים וסוחרי הקרקעות יבחרו בקרקעות בבעלות פרטית. חשוב לציין כי כ- 93% מקרקעות ישראל הן אדמות מנהל.

איחוד וחלוקה– נקרא גם פרצלציה. תהליך האיחוד והחלוקה מתרחש לרוב בעת הפשרת הקרקע. מדובר בתוכנית לאיחוד שטח או מגרש ולחלקו מחדש בהתאם לתוכנית המתאר. החלוקה מחדש נעשית באופן שינצל באופן המקסימלי של השטח הן עבור טובת בעלי הקרקע והן עבור טובת הציבור. בעת הצורך, לוועדה המקומית ישנה סמכות לאשר ולקבוע עבור בעלי הקרקע את תוכנית האיחוד והחלוקה, וזאת כדי למנוע חוסר הסכמה במקרה של ריבוי בעלים. 

בנייה רוויה – ידועה כבנייה לגובה. הוגדרה על פי הרשות למקרקע ישראל: "מבני מגורים משותפים בעלי 2 קומות ולפחות 4 יחידות דיור". למעשה, מדובר בכל בניין שהוא מעל לשתי קומות כגון: בנייני מגורים, בנייני רבי קומות וגורדי שחקים. מדובר בקרקעות המבוקשות ביותר על המשקיעים בקרקעות חקלאיות. 

גוש חלקה– כתובים כמספרים, והם אלו שבגינם ניתן לקבל זיהוי מדויק של נכס מסוים. כל קרקע במדינת ישראל מוגדרת באמצעות מספור של גוש וחלקה. הגוש אחראי על מתחם בניינים מסוים (ככה שמספר בניינים יכולים להיות עם אותו מספר הגוש), ואילו החלקה אחראית על מספר הבניין הספציפי אותו אנו מחפשים.

היתר בנייה- הרישיון המתוקף בחוק שמאשר לבנות מחדש או לערוך שינויים במבנה קיים. את היתר זה רשאית להוציא הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ברשות המקומית שבשטחה שוכנת הקרקע. 

הסכם קומבינציה – עסקת חליפין אשר במסגרתה יכול בעל הקרקע למכור את זכויותיו על הקרקע לקבלן או ליזם הנדל"ן, ובתמורה לכך לקבל מספר מסוים של דירות, עם תום הבנייה של הקבלן על אותה הקרקע. מדובר בהסכם שכיח ומקובל מאוד בין שני הצדדים, ונחשב ברוב המקרים לכדאי ולרווחי במיוחד.

הסכם שיתוף – הסכם משפטי שמעוגן בלשכת רישום מקרקעין, שמטרתו העיקרית היא להסדיר בעלות משותפת על הקרקע. בעלות משותפת עשויה לנבוע או מבחירה חופשית כמו שיקולים כלכליים על ידי שותפים, או על ידי קרקע שהתקבלה מירושה למשל. במסגרת ההסכם ישנה חלוקה ברורה המציגה את מיקומו וחלקו היחסי של כל אחד מבעלי הקרקע, ובתוך כך קיים סעיף (וחשוב לתת לו מקום) שמסביר שבמקרה ותצא לפועל איחוד וחלוקה, כל אחד מבעלי הקרקע יקבל את חלקו היחסי בהתאם לנקבע בהסכם השיתוף.

הפקעה– העברת זכויות מבעליהן לרשותו של המפקיע. בזמן ההפשרה של קרקע חקלאית, הרשות המקומית יכולה להפקיע אחוז מסוים (עד 40% ללא פיצוי) מהקרקע לטובת שימושים ציבוריים כמו שבילים ציבוריים, שטחים ירוקים, גינות ועוד. 

הפשרה – המילה האהובה ביותר על יזמי נדל"ן ומשקיעים בקרקעות חקלאיות. למעשה, מדובר בשם כולל לתהליכים של שינוי ייעודה של הקרקע החקלאית והעברתה מכזו המיועדת לגידול, לכזו המיועדת לבנייה של בנייני מגורים, מסחר, מלונאות וכו'.

ועדה ארצית – הוועדה שאחראית על תוכניות המתאר הארציות. היא זו שיוזמת, מתכננת, דנה עליהן ובין השאר מאשרת גם את התוכניות מתאר המחוזיות.

ועדה מחוזית- בישראל ישנם שישה מחוזות, כאשר בכל אחד מהם פועלת ועדה מחוזית לתכנון ובנייה שבראשה יושב הממונה על המחוז מטעם משרד הפנים. ועדה זו אחראית על תכנון והגשת התוכניות המתאר המחוזיות שמוגשות לוועדה הארצית. כחלק מתחומי האחריות שלה, היא מאשרת את תוכניות המתאר המקומיות, ועל כן היא חשובה והכרחית בכל הנוגע לקרקעות חקלאיות.

ועדה מקומית – הועדה אשר אחריות על יזום, הכנה ותכנון של תוכניות המתאר בתחום המקומי. ועדה זו אחראית על המלצת התוכניות לוועדה המחוזית, והיא מאשרת את תשריטי האיחוד והחלוקה, וכמובן אחראית על גביית היטל ההשבחה.

ועדת ערר– בכל אחד מששת המחוזות ישנה ועדת ערר, כאשר שר הפנים אחראי על מינוי היושב בראשה. ועדה זו מתדיינת בערעורים הקשורים לתוכניות איחוד וחלוקה, שימושים חורגים, הקלות והיתרים, פיצויים והיטלי השבחה. סמכויות הוועדה מפורטות בסעיפי החוק.

מושע – המינוח המוכר והרווח לקרקע שנמצאת בבעלות משותפת של שניים או יותר. מדבר בשותפות בחלק לא מסוים בקרקע, אשר עשוי להיות שווה או בחלקים שאינם שווים. 

מס רכישה – במסגרת מכירת נכס, על הרוכשים לשלם מס על רכישת הקרקע. תשלום זה מעוגן בזכות מקרקעין, והחל מ-01.08.2013, מס הרכישה של קרקע חקלאית עומד על כ-6% ומוטל, כאמור, על ידי רוכש הקרקע. 

מס שבח – משולם על רווח בעת מכירת הדירה. כלומר, המוכר הוא המרוויח מהעסקה ולכן מס השבח מוטל על רווחיו. את התשלום עבור מס זה ניתן לשלם עד 60 יום לאחר החתימה על חוזה המכירה. חשוב לציין כי במקרים מסוימים מס השבח עשוי להשפיע על כדאיות המכירה, ועל כן בעת ההגעה לשלב זה, מומלץ להתייעץ עם שמאי או עו"ד המתמחים במקרקעין.

מתן התנגדויות – כל אדם הרואה עצמו נפגע מתוכנית הבנייה או המתאר, רשאי להגיד את התנגדותו למוסד התכנון שאחראי על התוכנית. על ההתנגדות להיות מפורטת, ואליה חובה לצרף תצהיר החתום בפני עו"ד. את ההתנגדות ניתן להגיש בתוך חודשיים מיום הפקדתה, ובמידה ולא הוגשה – התוכנית עשויה להיות מאושרת תוך 30 ימים. בישראל, לתוכניות רבות יש התנגדויות מגורמים שונים והן נבדקות בקפידה.

סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה– הזכות לקבל פיצויים מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, בשל פגיעה במקרקעין. כדי לזכות בפיצויים, על התובע להוכיח שהפגיעה שאכן נעשתה במקרקעין ברמה מסוימת.

צמודי קרקע- בנייה שאיננה מוגדרת כ"בנייה רוויה". כלומר, בנייה שנחשבת לנמוכה כמו וילות, קוטג'ים, בתים משפחתיים ובתים בודדים. 

קרקע חקלאית – חלקת שטח או קרקע המיועדת לצורכי חקלאות וגידולים בלבד והוגדרה ככזו על ידי תוכנית המתאר שקבעה המדינה. השימוש המותר בקרקע, מוגדר על ידי רשויות התכנון והבנייה בלבד. כאשר נעשית הפשרה של הקרקע, היא משנה את ייעודה מקרקע חקלאית לקרקע לצורכי בנייה ומסחר.

שטח מטרופוליני- מוגדר בתוכנית המתאר המחוזית כ"שטח בעל חשיבות על מקומית, המיועד בעיקרו לפעילות נופש, פנאי וספורט בשטחים פתוחים ועיבוד חקלאי, וכן למטרות משלימות ותואמת של בינוי גובל". הגדרה זו מתייחסת לשימושים שלא ניתן לעשות לרוב בתוך מרכזי הערים.

שטח נופש אקסטנסיבי – שטח קרקע המיועד עבור גני משחקים, חורשות, יערות, פארקים ירוקים, פינות ישיבה ציבוריות, שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים. מטרת השטח היא לאפשר את ביצוע פעילות השטח והפנאי, ולהבטיח בילוי שקט ורגוע בחיק הטבע.

תב"ע – תוכנית בניין עיר. מסמך בעל תוקף חוזי שמטרתו העיקרית היא הגדרה והסדרת ייעודים, שימושים וזכויות בנייה בקרקע מסוימת. התב"ע מורכבת מתשריט ותקנון מפורט שמציינים את הייעוד (האם הוא עבור מגורים, פארקים, מבני ציבור ועוד), כאשר התשריט מתבצע בצורה גרפית וכולל פה שמחלקת את המגרשים, כבישים והתשתיות. 

תמ"א 35 – תוכנית מתאר ממשלתית האחראית על קביעת רמת פיזור האוכלוסייה ברחבי הארץ, ומגדירה את האזורים המיועדים לפיתוח עירוני. המטרה העיקרית של תוכנית התמ"א היא לספק מענה לצרכי הפיתוח והבנייה, ולהציג אזורים המיועדים לשימור כמו שטחים פתוחים ירוקים, ואזורים בהם אמורים להיבנות מוקדי תעשייה ומסחר.

תמ"מ 21/3 – תוכנית המתאר המחוזית הקובעת את היבטי  הפיתוח ארוכי הטווח של מחוז מרכז כחלק מהמטרופולין הראשי בישראל. המטרה העיקרית של תוכנית זו היא לייצר תנאים ראויים בהיבט מגורים, תעסוקה ותשתיות כדי לקלוט אוכלוסייה נוספת.

תמ"מ 30/1 – תוכנית המתאר המחוזית הקובעת את היבטי הפיתוח ארוכי הטווח של ירושלים, בירת ישראל. מטרת התוכנית היא להבטיח את תפקודה היעיל ופיתוחה הכלכלי של העיר, כאזור בעל המשמעות ההיסטורית, הדתית והלאומית של מדינת ישראל. במסגרת התוכנית מדובר על פיתוח איכות חיים גבוהה, שמירה על המרחבים הפתוחים, עידוד החקלאות והמרעה ועוד.

 תמ"מ 6- תוכנית המתאר המחוזית הקובעת את מאפייני הפיתוח של מחוז חיפה. היא האחראית על מתן ההוראות וההתדיינות בקרקע, לצד שמירה על ערכי הטבע, הנוף והמורשת, וכמובן על הקרקע החקלאים ועל השטחים הפתוחים. מטרת התוכנית היא להבטיח פיתוח בר קיימא עבור הדורות הבאים.

תמ"מ 2 – תוכנית מתאר מחוזית הקובעת את מאפייני הפיתוח של המחוז הצפוני, כאשר מטרתה הבלעדית והעיקרית היא להעלות את רמת איכות החיים של האוכלוסיה. בתוך כך, התוכנית שמה דגש על הקטנת הפערים בין האוכלוסיות השונות, חיזוק הערים במחוז הצפוני ופיתוחן השוטף ובפרט של הקרקעות המיועדות למסחר ולתעסוקה.

תמ"מ 5–  תוכנית מתאר מחוזית הקובעת את היבטי הפיתוח של מחוז תל אביב. מטרתה הבולטת היא להבטיח את המשך תפקודו היעיל של מטרופולין תל אביב, ככזה האחראי על הכלכלה והתרבות. לצד זאת, במסגרת התוכנית לאפשר את פיתוח העיר וטיפוח איכות החיים בה, תוך שימת דגש על פיתוח ושיפור דרום המחוז. 

תשריט – המפה של תוכנית בניית עיר. מדובר במפה גרפית אשר בה תוכנית בניין עיר, ומסומנים בה בצבעים שונים כבישים, רחובות, גושים וחלקות בתוכנית. הצבע הכתום- אזור מגורים של בנייה נמוכה וצמודי קרקע. הצבע הירוק – שטחי ציבור פתוחים. צבע אדום- דרך, כביש או שביל. צבע צהוב- בנייה רוויה (של למעלה מ-2 קומות). בתשריט ניתן למצוא מספר צבעים נוספים המסמנים ייעודים של תעשייה ומסחר וכן של מבני ציבור. בצדו הימני של כל תשריט, נוכל למצוא מקרא עם ההגדרה המדויקת של כל אחד מהצבעים המופיעים.